Vayedaber

Sanhedrine

Daf 7a

משנה: אֵין דָּנִין לֹא אֶת הַשֵּׁבֶט וְלֹא אֶת נְבִיא הַשֶּׁקֶר וְלֹא אֶת כֹּהֵן הַגָּדוֹל אֶלָּא עַל פִּי בֵית דִּין שֶׁל שִׁבְעִים וְאֶחָד. וְאֵין מוֹצִיאִין לְמִלְחֶמֶת הָֽרְשׁוּת אֶלָּא עַל פִּי בֵית דִּין שֶׁל שִׁבְעִים וְאֶחָד. אֵין מוֹסִיפִין עַל הָעִיר וְעַל הָעֲזָרוֹת אֶלָּא עַל פִּי בֵית דִּין שֶׁל שִׁבְעִים וְאֶחָד. אֵין עוֹשִׂין סַנְהֶדְרָיוֹת לַשְּׁבָטִים אֶלָּא עַל פִּי בֵית דִּין שֶׁל שִׁבְעִים וְאֶחָד. אֵין עוֹשִׂין עִיר הַנִּדַּחַת אֶלָּא עַל פִּי בֵית דִּין שֶׁל שִׁבְעִים וְאֶחָד. וְאֵין עוֹשִׂין עִיר הַנִּדַּחַת בַּסְּפָר וְלֹא שָׁלשׁ אֲבָל עוֹשִׂין אַחַת אוֹ שְׁתַּיִם.

Traduction

Il faut un tribunal de 71 membres pour juger une tribu entière, ou un faux prophète, ou un grand prêtre. Il faut une telle assemblée pour déclarer la guerre non obligatoire, et il la faut pour augmenter la ville (de Jérusalem), ou les annexes du Temple. Le tribunal de 71 juges a seul le droit d’installer les Sanhédrins de 23 juges, qui doivent siéger dans les villes. Il faut aussi un tribunal de 71 juges pour le procès et la punition de toute une ville, coupable de paganisme (Dt 13). On ne détruit pas du reste cette ville, si elle se trouve située sur la frontière, ni trois villes coupables de paganisme; mais on peut en détruire une ou deux.

Pnei Moshe non traduit

מתני'. אין דנין לא את השבט. שהודח כולו שם אלא בב''ד של שבעים ואחד דכתיב והוצאת את האיש ההוא או את האשה ההיא אל שעריך איש ואשה אתה מוציא אל שעריך ואי אתה מוציא את השבט אל שעריך אלא בב''ד הגדול:

ולא את נביא השקר. כדיליף בגמרא:

ולא את כהן גדול. דאמר קרא את הדבר הגדול יביאו אליך דבריו של גדול יביאו אליך ומשה במקום שבעים וחד קאי ודוקא דיני נפשות של שלשה ועשרים אבל דיני ממונות שלו הרי הן בשלשה כשאר כל אדם:

ואין מוציאין שם למלחמת הרשות. כל מלחמה חוץ ממלחמת ז' עממין ומלחמת עמלק קרויה מלחמת הרשות:

אלא ע''פ ב''ד של שבעים ואחד. דכתיב בדוד ואחרי אחיתופל בניהו בן יהוידע אחיתופל זה יועץ ובניהו וכן אביו יהוידע בן בניהו דכתיב בקרא זו סנהדרין לפי שהיה מופלא שבכולם וכולם נגררין אחריו:

ואין מוסיפין על העיר. ירושלם שקדושתה גדולה משאר קדושת ארץ ישראל:

העזרות. קדושתה גדולה מקדושת ירושלם ואי אפשר לחדש קידושה אלא בב''ד של ע''א דאמר קרא ככל אשר אני מראה אותך וגו' וכן תעשו לדורות מה משכן קדוש ע''פ משה שהוא במקום סנהדרי גדולה אף לתוספת עיר ועזרות על פי סנהדרי גדולה:

ואין עושין סנהדריות לשבטים וכו'. כדאשכחן במשה דהוא אוקי סנהדראות:

ואין עושין עיר הנדחת וכו'. דכתיב והוצאתם את האיש וגו' ואי אתה מוציא כל העיר לשעריך אלא לשער המיוחד:

בספר. עיר המבדלת בין ארץ ישראל לארץ העמים דכתיב מקרבך ולא מן הספר וטעמא דקרא שמא ישמעו עכו''ם ויבאו ויחריבו את ארץ ישראל לפיכך אין מניחין אותה העיר תל עולם כמשפט עיר הנדחת אלא הורגין את יושביה בלבד:

ולא שלשה. עיירות קרובים זו לזו אבל בשנים ובשלשה מקומות עושין:

הלכה: אֵין דָּנִין לֹא אֶת הַשֵּׁבֶט כול'. אִיתָא חֲמִי. שְׁנַיִם אֵין דָּנִים לֹא כָּל שֶׁכֵּן שֵׁבֶט. אָמַר רִבִּי מַתַּנְייָה. בִּנְשִׂיא שְׁבָטִים הִיא מַתְנִיתָא. אָמַר רִבִּי לִיעֶזֶר. בַּחוֹרֶשׁ שֶׁבֵּין שְׁנֵי שְׁבָטִים הִיא מַתְנִיתָא.

Traduction

Puisque la Mishna dit: quels 2 grands personnages (le grand prêtre et le prophète accusé de faux) devront être jugés par le tribunal de 71 membres, n’est-ce pas à plus forte raison de même pour une tribu entière? En effet, dit R. Mathnia, il s’agit là du chef d’une tribu (il sera jugé comme la tribu entière, par 71 membres). Selon R. Eléazar, la Mishna veut parler du procès sur la possession d’un vallon sis entre 2 tribus.

Pnei Moshe non traduit

גמ' איתא חמי שנים אין דנים לכ''ש שבט. אלו שנים דחשיב במתני' נביא שקר וכהן גדול וכלומר דמתמה דאי שבט כפשוטו הוא צריכא למימר דאין דנין אלא בבית דין של ע''א הרי אפילו אלו שהן יחידים הוציאן הכתוב מכלל שאר יחידים שבט כולו לכ''ש:

בנשיא שבטים היא מתני'. וקמ''ל דנשיא שבט הרי הוא ככל השבט וצריך לדונו בבית דין הגדול:

בחורש שבין שני שבטים. בנחלת יער וכיוצא בו שיש בין ב' שבטים ודנין עליה וקמ''ל דאף על גב דדיני ממונות נינהו אפ''ה בבית דין של ע''א כתחלתה של ארץ ישראל שנחלקה על פי בית דין של ע''א:

אָמַר רִבִּי זֵירָא. נֶאֱמַר כָּאן זָדוֹן וְנֶאֱמַר לְהַלָּן זָדוֹן בְּזָדוֹן֙ דִּבְּר֣וֹ הַנָּבִ֔יא. מַה זָדוֹן שֶׁנֶּאֱמַר לְהַלָּן בִּנְבִיא הַשֶּׁקֶר הַכָּתוּב מְדַבֵּר. אַף זָדוֹן שֶׁנֶּאֱמַר כָּאן בִּנְבִיא הַשֶּׁקֶר הַכָּתוּב מְדַבֵּר. אָצַר רִבִּי חִזְקִיָּה. נֶאֱמַר כָּאן דִּיבֵּר וְנֶאֱמַר לְהַלָּן אֲשֶׁר֩ יְדַבֵּ֨ר הַנָּבִ֜יא בְּשֵׁ֣ם יי. מַה דִּיבֵּר שֶׁנֶּאֱמַר לְהַלָּן בִּנְבִיא הַשֶּׁקֶר הַכָּתוּב מְדַבֵּר. אַף דִּיבֵּר שֶׁנֶּאֱמַר כָּאן בִּנְבִיא הַשֶּׁקֶר הַכָּתוּב מְדַבֵּר.

Traduction

R. Zeira dit (pourquoi on juge le faux prophète par 71): puisqu’au sujet du vieillard rebelle, il est dit (Dt 17, 12): L’homme qui agit avec témérité; et d’autre part il est dit (Dt 18, 22): avec témérité le prophète l’a énoncée, on conclut à l’analogie du sens des termes témérité, et comme le premier (le rebelle) sera condamnable en présence du tribunal, il en sera de même du faux prophète. R. Hiskia aboutit à la même conclusion par la comparaison du mot parler, usitée dans un 1er verset (ib. 17, 10), et dans le suivant (18, 22): Si le prophète dit (parle) de la part de l’Eternel une chose qui ne saurait être; le faux prophète sera jugé comme le magistrat rebelle (par 71).

Pnei Moshe non traduit

אמר ר' זירא. טעמא דאין דנין לנביא השקר אלא בב''ד הגדול מפרש:

נאמר כאן זדון. בזקן ממרא כתיב והאיש אשר יעשה בזדון:

אף זדון שנאמר כאן בנביא שקר הכתוב מדבר. כלומר נביא שקר נמי דינו כמו שהכתוב מדבר כאן בזקן ממרא דכתיב ביה וקמת ועלית וילפינן מיניה דאין המראתו של זקן ממרא אלא בבית דין של שבעים ואחד:

רבי חזקיה. יליף דבר דבר דכתיב בזקן ממרא ועשית ע''פ הדבר:

פיסקא אין מוציאין וכו'. ומפרש טעמא דאין מוסיפין על העיר ועל העזרות אלא במלך ובנביא ואורים ותומים וסנהדרין של שבעים ואחד ובשתי תודות ובשיר כדתנן בפרק ב' דשבועות:

תַּנֵּי. הָעֲבָדִים וְהַשְּׁטָרוֹת וְהַמִּטַּלְטְלִין אֵין לָהֶן אִיגֶּרֶת בִּקּוֹרֶת. רִבִּי יוּדָן בַּר פָּזִי אָמַר. אַכְרָזָה. עוּלָּה בַר יִשְׁמָעֵאל אָמַר. עֲבָדִים שֶׁלֹּא יִבְרְחוּ. הַשְּׁטָרוֹת וְהַמִּטַּלְטְלִין שֶׁלֹּא יִגָּנֵבוּ. רִבִּי בָּא בַר כַּהֲנָא בְּעָא קוֹמֵי רִבִּי יוֹסֵי. לֵית הָדָא אָֽמְרָה שֶׁעֲבָדִים נִיפְדִּין בִּשְׁלֹשָׁה. אָמַר לֵיהּ. אִין. וְהָתַנִּינָן בַּקַּרְקָעוֹת תִּשְׁעָה וְכֹהֵן וְאָדָם כַּיּוֹצֵא בָהֶן. 7a אָמַר לֵיהּ. אָכֵין. אָדָם דָּכָא בֶּן חוֹרִין הוּא. חֲנַנְיָה בֶן שֶׁלֶמְיָה אָמַר בְּשֵׁם רַב. אֲתַא עוֹבְדָא קוֹמֵי רִבִּי וּבְעָא לְמֵיעֲבַד כְּרַבָּנִן. אֲמַר לֵיהּ רִבִּי לָֽעְזָר בֶּן פְּרָטָא בֶּן בֶּן רִבִּי לָֽעְזָר בֶּן פְּרָטָא. רִבִּי. לֹא כֵן לִימַדְתָּנוּ מִשּׁוּם זְקֵינֶיךָ. אֶלָּא אִם עָשׂוּ אִיגֶּרֶת בִּקּוֹרֶת. אֲמַר לֵיהּ. אִין. וַחֲזַר וַעֲבֲד כְּרַבָּן גַּמְלִיאֵל.

Traduction

vide

Pnei Moshe non traduit

אין להן איגרת בקורת. כדמפרש ר' יודן שאין להן הכרזה כשרוצין ב''ד למוכרן אין מכריזין עליהן כדקאמר טעמא עבדים שלא יברחו וכן השטרות והמטלטלין שלא יגנבו מהנאספים לראותם כדי ללוקחן. וגרסינן להא פ' אלמנה ניזונת הלכה ו':

לית הדא אמרה. וכי לאו שמע מינה מהכא שהעבדים נפדין בשלשה אם הקדישן ופודן מן ההקדש אין צריך אלא שלשה כשאר מטלטלין כדי שלא לפרסם הדבר וישמעו ויברחו:

א''ל אין. כן הוא הדבר שהעבד נפדה בשלשה:

והתנינן וכו' ואדם כיוצא בהן. וצריך עשרה:

אמר ליה אכין. הוא אדם דהכא בבן חורין מיירי אבל עבד נפדה בשלשה:

חנניה בר שלמיה וכו'. התם בכתובות קאי ואיידי דלעילמייתי לה הכא:

ובעא למיעבד כרבנן. דאמרי התם במתני' שום הדיינין שפחתו או הותירו שתות מכרן בטול כשלא עשו אגרת בקורת:

לא כן לימדתנו משום זקיניך אלא אם עשו אגרת בקורת. דהא זקיניך רבי שמעון בן גמליאל פליג עלייהו ולא לימדתנו בשמו דדוקא אם עשו אגרת ביקורת וה''ה אפילו בלא אגרת ביקורת מכרן קיים דא''כ מה כח ב''ד יפה:

דִּינֵי נְפָשׁוֹת בְּעֶשְׂרִים וּשְׁלשָׁה. רִבִּי אַבָּהוּ שָׁאַל. שׁוֹר הַנִּסְקַל כְּרִבִּי מֵאִיר מָהוּ לִיתֵּן כֶּסֶף בִּשְׁלֹשָׁה וְיִסָּקֵל בְּעֶשְׂרִים וּשְׁלֹשָׁה. אָמַר לֵיהּ רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן. שׁוֹר הַנִּסְקַל כּוּלּוֹ מָמוֹן הוּא וּגְזֵירַת הַכָּתוּב שֶׁיִּסָּקֵל.

Traduction

vide

Pnei Moshe non traduit

ר' אבהו שאל. מפורש לעיל סוף הלכה א':

אגנטוס הֵגֱמוֹן שָׁאַל לְרִבִּי יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי. הַשּׁוֹר֙ יִסָּקֵ֔ל וְגַם בְּעָלָיו֭ יוּמָֽת. אָמַר לֵיהּ. שׁוּתָף לֵיסְטֵיס כְּלֵיסְטֵיס. וּכְשֶׁיָּצָא אָֽמְרוּ לוֹ תַלְמִידָיו. רִבִּי. לָזֶה דִחִיתָה בְקָנֶה. לָנוּ מָה אַתְּ מֵשִׁיב. אָמַר לָהֶן. כָּתוּב הַשּׁוֹר֙ יִסָּקֵ֔ל וְגַם בְּעָלָיו֭ יוּמָֽת. כְּמִיתַת הַבְּעָלִים כָּךְ מִיתַת הַשּׁוֹר. הִקִּישׁ מִיתַת בְּעָלִים לְמִיתַת הַשּׁוֹר. מַה מִיתַת הַבְּעָלִים בִּדְרִישָׁה וַחֲקִירָה בְּעֶשְׂרִים וּשְׁלשָׁה. אַף מִיתַת הַשּׁוֹר בִּדְרִישָׁה וַחֲקִירָה בְּעֶשְׂרִים וּשְׁלשָׁה.

Traduction

Le gouverneur Antonin demanda à R. Yohanan b. Zaccaï (44)V. Derenbourg, Essai, etc., p. 317.: pourquoi la Bible prescrit-elle (Ex 21, 29): que le bœuf (sujet à heurter) soit lapidé et son propriétaire condamné à mort? R. Yohanan répondit (évasivement): elle associe le brigand (le maître) au meurtrier. Lorsque l’étranger fut sorti, les disciples dirent au maître: ''Tu l’as repoussé avec un simple roseau; quelle réponse nous donnes-tu à nous''? -Il est écrit, répondit-il: ''le bœuf sera lapidé, et le propriétaire aussi devra mourir''; il y a corrélation manifeste entre la mort du maître et celle du bœuf, et comme la première n’aura lieu que par suite d’une délibération et d’une enquête d’un tribunal de 23 membres, de même la lapidation du bœuf sera décidée après délibération et enquête de 23 juges (sans entraîner la mort réelle du propriétaire).

Pnei Moshe non traduit

השור יסקל וגם בעליו יומת. וכי מה עשו הבעלים:

שותף ליסטים כליסטים. והבעלים כשותף הן שמחזיקין לשור רוצח בביתם ולא רצה לגלות לו טעמו של דבר:

כמיתת בעלים. כלומר לאו יומת ממש הוא אלא יומת להיקישא הוא דאתא להקיש דין מיתת השור לדין מיתת בעלים:

Sanhedrine

Daf 7b

אֵין מוֹצִיאִין לְמִלְחֶמֶת הָרְשׁוּת אֶלָּא עַל פִּי בֵית דִּין שֶׁל ע''א. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר. כַּתְּחִילָּה. וַיַּעַ֤ל דָּוִד֙ בִּדְבַר גָּ֔ד זֶה מֶלֶךְ וְנָבִיא. יָּ֣חֶל שְׁלֹמֹ֗ה לִבְנ֤וֹת אֶת בֵּֽית יי אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל בְּהַר֙ הַמּ֣וֹרִיָּ֔ה אֲשֶׁ֥ר נִרְאָה֭ לוֹ אֵילּוּ אוּרִים וְתוּמִּים. לְדָוִ֣יד אָבִ֑יהוּ זֶה סַנְהֶדְרִין. שְׁאַ֤ל אָבִ֨יךָ֙ וְיַגֵּ֔דְךָ זְקֵנֶי֖ךָ וְיֹ֥אמְרוּ לָֽךְ. הַשִּׁיר 7b וַיֵּ֤לֶךְ אַֽחֲרֵיהֶם֙ הֽוֹשַׁעְיָ֔ה וַֽחֲצִי֭ שָׂרֵ֥י יְהוּדָֽה. תּוֹדוֹת וָאַֽעֲמִ֡ידָה שְׁתֵּ֣י תּוֹדוֹת גְּדוֹלוֹת וְתַהֲלוּכוֹת לַיָּמִין֙ מֵעַ֣ל הַחוֹמָה לְשַׁעַ֭ר הָאַשְׁפֹּֽת. אָמַר רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר יוּדָן. מַה כָתוּב מְהַלְּכוֹת לֹא תַהֲלוּכוֹת. אֶלָּא בְנִיטָּלוֹת עַל יְדֵי אַחֵר.

Traduction

''Il faut le tribunal de 71 membres pour déclarer une guerre non obligatoire, et pour agrandir la ville de Jérusalem ou les parvis du Temple, il faut la présence du Roi, du prophète, et de l’oracle des Ourim et Toumim''. En voici, dit R. Juda (45)J., (Shevuot 2, 3) ( 33d)., la raison: d’abord selon (2S 24, 19): David monta sur le conseil de Gad, ce qui indique la présence nécessaire du roi et du prophète puis (2Ch 3, 1) Salomon commença à construire la maison de l'Eternel Dieu d’Israël au mont Moria qui lui apparut; cette apparition vise l’oracle des Ourim et Toumim; à David son père, ces mots sont une allusion au grand Sanhedrin, comme il résulte du parallélisme de ce verset (Dt 32, 7): Demande à ton père et il te répondra, ou à tes vieillards, et ils te le diront. D’où sait-on l’obligation du chant? De ce qu’il est dit (Ne 12, 31-32): J’y plaçais 2 grands gâteaux de grâce (46)Le sens ordinaire est: chœurs. et des passages à droite au-dessus de la muraille, vers la porte du fumier. Après eux marchaient Oschia et la moitié des princes de Juda. Or, dit R. Samuel b. Judan, le mot ''passages'' est exprimé de telle sorte (par un TAV initial, au lieu de la lettre MEM) qu’il vise le remplacement des offrandes par d’autres (portés par d’autres, allusion au Sanhedrin qui suivait).

Pnei Moshe non traduit

בתחלה. כשקנה גורן ארנן היבוסי כתיב ויעל דוד בדבר גד שציוה לו להקים המזבח שם הרי כאן על פי מלך ונביא וכתיב בד''ה ויחל שלמה לבנות וגו' בהר המוריה אשר נראה לדוד אביהו אשר הכין במקום דוד בגרן ארנון היבוסי ודריש אשר נראה זה אורים ותומים שעל פי רוח הקדש נאמר לו לבנות שם לדוד אביהו רמז לסנהדרין כמה שנאמר שאל אביך ויגדך זקניך וגו':

השיר מנלן. וקאמר דיליף מפסוקי נחמיה דכתיב ובתודות ובשיר:

וילך אחריהם וגו'. מכאן לבית דין שמהלכין אחר התודות כדכתיב התם לעיל מן המקרא הזה ואעמידה שתי תודות וגו':

מה כתיב מהלכות. כלומר דמה היה לו לכתוב מהלכות ולא תהלוכות כדכתיב אלא שלשון מהלכות משמע על ידי עצמן והילכך כתיב תהלוכות לפי שהיו ניטלות ע''י אחר הנושאן:

רַב הוּנָא בַּר חִייָה בְשֵׁם רַב מַייְתֵי לָהּ דְּבַר תּוֹרָה. כְּכֹ֗ל אֲשֶׁ֤ר אֲנִי֙ מַרְאֶ֣ה אֽוֹתְךָ֔ אֵ֚ת תַּבְנִ֣ית הַמִּשְׁכָּ֔ן וְאֵת֭ … כָּל כֵּלָי֑ו וְכֵן֭ תַּֽעֲשֽׂוּ׃ כֵּן תַּעֲשׂוּ לְדוֹרוֹת. מֹשֶׁה זֶה מֶלֶךְ וְנָבִיא. אַהֲרֹן אֵילּוּ אוּרִים וְתוּמִּים. אֶֽסְפָה לִּ֜֝י שִׁבְעִ֣ים אִישׁ֘ מִזִּקְנֵ֣י יִשְׂרָאֵל֒ זֶה סַנְהֶדְרִין. שְׁאַ֤ל אָבִ֨יךָ֙ וְיַגֵּ֔דְךָ וגו'. הַשִּׁיר וַיֵּ֤לֶךְ אַֽחֲרֵיהֶם֙ הֽוֹשַׁעְיָ֔ה וַֽחֲצִי֭ שָׂרֵ֥י יְהוּדָֽה. תּוֹדוֹת וָאַֽעֲמִ֡ידָה שְׁתֵּ֣י תּוֹדוֹת גְּדוֹלוֹת וְתַהֲלוּכוֹת לַיָּמִין֙ מֵעַ֣ל הַחוֹמָה לְשַׁעַ֭ר הָאַשְׁפֹּֽת. אָמַר רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר יוּדָן. מַה כָתוּב מְהַלְּכוֹת לֹא תַהֲלוּכוֹת. אֶלָּא בְנִיטָּלוֹת עַל יְדֵי אַחֵר.

Traduction

R. Hanina b. Hiya au nom de Rav déduisait d’un texte du Pentateuque la légalité de la présence du roi, du prophète et du Sanhedrin (Ex 25, 9): En tout semblable à ce que je t’indiquerai, c.-à-d. au plan du tabernacle et de toutes ses pièces; vous l’exécuterez ainsi, aux générations futures; or, à ce moment, Moïse était l’équivalent d’un roi et d’un prophète, et Aaron représentait par le pectoral les Ourim et Toumim. Enfin cet autre verset (Nb 11, 16): Assemble-moi 70 hommes des anciens d’Israël, indique la constitution du Sanhedrin. Comment portait-on les gâteaux offerts?

Pnei Moshe non traduit

מייתי לה דבר תורה. יליף מלך ונביא ואורים ותומים וסנהדרין מן התורה דכתיב וכן תעשו לדורות כמו שהיה במשכן ושיר ותודות הוא דיליף מנחמיה כדלעיל:

כֵּיצַד הָיוּ מְהַלְּכוֹת. רִבִּי חִייָה רַבָּה וְרִבִּי שִׁמְעוֹן בְּרִבִּי. חַד אָמַר. זוֹ כְנֶגֶד זוֹ. וְחָרָנָא אָמַר. זוֹ אַחַר זוֹ. וּשְׁנֵיהֶן מִקְרָא אֶחָד דּוֹרְשִׁין. וְהַתּוֹדָ֧ה הַשֵּׁנִ֛ית הַֽהוֹלֶ֥כֶת לְמוֹל וַֽאֲנִ֣י אַֽחֲרֶ֑יהָ. מָאן דָּמַר. זוֹ כְנֶגֶד זוֹ. וְה֥וּא יֹשֵׁב֭ מִמֻּלִֽי. וּמָאן דָּמַר. זוֹ אַחַר זוֹ. וּמָלַ֧ק אֶת רֹאשׁ֛וֹ מִמּ֥וּל עָרְפּ֖וֹ. וּמָאן דָּמַר. זוֹ כְנֶגֶד זוֹ. נִמְצָא כָל מָקוֹם וּמָקוֹם מִתְכַּפֵּר בְּתוֹדָה אַחַת. וּמָאן דָּמַר. זוֹ אַחַר זוֹ.נִמְצָא כָל מָקוֹם וּמָקוֹם מִתְכַּפֵּר בִּשְׁתֵּי תוֹדוֹת. מָאן דָּמַר. זוֹ אַחַר זוֹ. יֵאוּת דְּתַנִּינָן. הַפְּנִימִית נֶאֱכֶלֶת וְחַחִיצוֹנָה נִשְׂרֶפֶא. וּמָאן דָּמַר. זוֹ כְנֶגֶד זוֹ. אֵי זוֹ הִיא הַפְּנִימִית. זוֹ שֶׁסְּמוּכָה לַבַּיִת. רִבִּי יָסָא בְשֵׁם רִבִּי יוּחָנָן. עַל פִּי נָבִיא נֶאֱכֶלֶת. אָמַר רִבִּי זֵירָא. תַּנֵּיי תַמָּן. נָבִיא יֵשׁ כָּאן אוּרִים וְתוּמִּים לְמָה אֲנִי צָרִיךְ. אַשְׁכַּח תַּנֵּי. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר. צָרִיךְ אוּרִים וְתוּמִּים.

Traduction

R. Hiya le grand et R. Simon b. Rabbi diffèrent d’avis à ce sujet: d’après le premier, ils étaient un groupe en face de l’autre; d’après le second, un groupe était derrière l’autre, et chacun de ces avis a pour base le même verset biblique (de Néhémie, ib.): La seconde offre de grâce allait en face, et je me trouvais derrière elle. Or, le premier suppose que le mot MOUL de ce verset signifie en face, comme dans celui-ci (Nb 22, 5): Il est campé vis-à-vis de moi. Le second traduit ce même mot par derrière, à l’instar de ce texte (Lv 5, 8): Il lui rompra la tête à l’endroit de la nuque. Selon le premier avis, chaque endroit est l’objet d’un pardon et consacré par la présence d’une offrande seule (chacune de son côté); selon le second avis, chaque endroit s’est trouvé consacré par les 2 offrandes se suivant l’une l’autre. D’après ce second avis, on comprend la distinction entre intérieur et extérieur, et la 1re sera mangée, la 2e brûlée; mais d’après le premier avis, comment expliquer le mot ''intérieur''? C’est la partie la plus proche du Temple (par opposition à la partie plus voisine des murs, dite: extérieure). R. Nassa dit au nom de R. Yohanan: l’avis du prophète présent indique quelle partie est à l’intérieur. R. Zeira dit que l’on a enseigné là-bas (à Babylone): s’il y a un prophète, il n’est pas besoin d’Ourim et Toumim. Pourtant, selon l’avis de R. Juda, il les faut aussi.

Pnei Moshe non traduit

כיצד היו מהלכות. כיצד היו נושאין התודות:

ושניהן מקרא אחד דרשו. דכתיב ההולכת למול דמר סבר כנגד מלשון והוא יושב ממלי ומר סבר אחר הראשונה מלשון ממול ערפו שהוא מול הרואה את העורף והוא אחורי הצואר:

נמצא כל מקום ומקום. שהיו מהלכין אינו מתכפר ומתקדש אלא בתודה אחת וכלומר דלהאי מ''ד צ''ל שעל פי הנביא היו שתי תודות שהרי לא היו מקדשין המקומות כ''א בתודה אחת:

יאות דתנינן הפנימית וכו'. דלשניה קרי פנימית שהיא בין הראשונה לבין הב''ד אלא למ''ד זו כנגד זו איזו היא הפנימית:

זו שסמוכה לבית. לבית המקדש והך דמקרבה לחומה קרי לה חיצונה:

על פי נביא נאכלת. דבין למ''ד זו כנגד זו ובין למ''ד זו אחר זו מאי שנא דהפנימית נאכלת והחיצונה נשרפת הא עכ''פ שתי תודות בעינן ולא נתקדשה אחת יותר מחבירתה אלא ע''פ הנביא שהיו שם חגי זכריה ומלאכי ועל פיהם היו עושין הכל ואין טעם בדבר:

תניי תמן. בבבל תנינן חדא ברייתא דאין צריך אורים ותומים דאם נביא יש כאן לאיזה צורך הוא לאורים ותומים שהרי על פי נביא יכולין לעשות הכל:

אשכח תני ר' יהודה. דאף על פי כן צריך אורים ותומים כדתנן התם במתני' ורמיזא בקראי דלעיל:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source